נתי רוזנבלום | חרדה אינה האויב – היא מנסה לספר לנו משהו

בשבועות הקרובים נפרסם באתר סדרת טורים חדשה מאת הפסיכותרפיסט נתי רוזנבלום, שתעסוק באחת התופעות הנפוצות והמשמעותיות ביותר בחיי האדם – חרדה.

הסדרה תלווה את הקוראים מהשאלה מדוע חרדה קיימת ומה תפקידה האבולוציוני, דרך האופן שבו היא נוצרת ומשתמרת, ועד להיכרות עם התיאוריות המרכזיות של פרויד, מלאני קליין, ויניקוט, בולבי ויונג, לצד גישות טיפוליות עכשוויות כמו CBT ו-ACT. בהמשך יעסוק רוזנבלום גם בטיפול התרופתי, בסיבות לכך שטיפולים מסוימים נתקעים ובגישה הטיפולית של מכון “בהיר”. זהו החלק הראשון בסדרה.

יש מעט תחושות שמפחידות אותנו כמו חרדה. הלב מתחיל לפעום במהירות, הנשימה מתקצרת, הגוף מתכווץ, והמחשבה הראשונה שעולה היא: “משהו לא בסדר איתי.” אבל אולי דווקא כאן מתחילה הטעות. אולי החרדה אינה הבעיה, אלא ניסיון של הנפש לפתור בעיה.

החרדה נועדה לשמור עלינו.  לפני אלפי שנים, כאשר האדם הקדמון שמע רחש בין השיחים, הוא לא עצר לנתח את המצב. הגוף שלו הגיב מיד: הדופק עלה, השרירים התכווצו, וכל מערכות הגוף התגייסו כדי לברוח או להילחם.

זו הייתה מערכת הישרדות חיונית, ומי שלא הפעיל אותה בזמן פשוט לא שרד. לכן חרדה אינה תקלה של הגוף, אלא אחת ממערכות ההגנה החשובות ביותר שהתפתחו אצל האדם.

הקושי מתחיל כאשר אותה מערכת הישרדות מופעלת גם במצבים שבהם אין סכנה ממשית. הגוף מגיב כאילו עומד מולו אריה, אך בפועל מדובר בפגישה בעבודה, בבדיקה רפואית, בשיחה עם בן או בת הזוג, ולעיתים אפילו במחשבה בלבד.

מבחינת הגוף, ההבדל בין איום ממשי לבין איום שנתפס כאמיתי אינו תמיד גדול. רבים מנסים להילחם בחרדה, להיפטר ממנה או להשתיק אותה. אלא שהניסיון הזה דומה לניסיון לנתק גלאי עשן במקום לבדוק מדוע הוא מצפצף.

הגלאי אינו האויב. גם החרדה אינה האויב. היא מסמנת שמשהו דורש את תשומת ליבנו. אין פירוש הדבר שכל חרדה מעידה על סכנה אמיתית. לעיתים היא נובעת מזיכרונות, מחוויות עבר, מדפוסי חשיבה או מדרכי התמודדות שכבר אינן מתאימות לחיינו כיום.

אבל כמעט תמיד היא מספרת סיפור. לפעמים זהו סיפור על פחד מדחייה, לפעמים על צורך בשליטה, לעיתים על ביקורת פנימית נוקשה, ולפעמים על כאב ישן שמעולם לא קיבל מקום.

כל עוד איננו מבינים את השפה הזאת, החרדה נשמעת כמו רעש חסר משמעות. כאשר מתחילים להבין אותה, היא הופכת למקור של מידע.

לפני שמטפלים – כדאי להבין במשך השנים פותחו דרכים רבות לטיפול בחרדה. יש גישות המלמדות להרגיע את הגוף, אחרות מתמקדות בשינוי דפוסי חשיבה, ויש גישות המבקשות להבין את המקור הרגשי שממנו צמחה החרדה.

לכל אחת מהן יש יתרונות. אבל לפני ששואלים כיצד מטפלים בחרדה, כדאי לשאול שאלה אחת פשוטה: מה החרדה מנסה לומר לי? כשהעבר ממשיך לדבר – סיפורו של דין דין, צעיר בן 25, הגיע אליי למכון כשהוא מבוהל ובעיקר מתבייש.

“תקשיב,” הוא אמר לי, “אני לא מסוגל להישאר לבד. זה לא נורמלי. איך יכול להיות שגבר בגילי מפחד להיות לבד?” תחילה הרגעתי אותו. הסברתי לו שהוא אינו חלש, אינו “משוגע”, ושהתחושות שהוא חווה ניתנות להבנה ולטיפול.

משם התחלנו להבין כיצד החרדה נכנסה לחייו. התברר שהוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים. אמו, מסיבות שונות, לא יכלה לגדל אותו, והוא עבר להתגורר אצל סבו וסבתו.

אמנם הוריו נשארו חלק מחייו, אך כפעוט הוא לא היה מסוגל להבין מדוע איבד בבת אחת את הבית המוכר ואת הוריו כדמויות המטפלות המרכזיות. עבור ילד קטן זו חוויה מטלטלת. חרדה כזו אינה נוצרת מתוך מחשבה, אלא מתוך חוויה. היא נטמעת בגוף ובנפש עוד לפני שיש מילים שיכולות להסביר אותה.

בהמשך חייו דין התקשה להרגיש בטוח באמת. במקום להיות פנוי להתנסות, לגלות את העולם ולבנות עצמאות, משהו בתוכו נשאר דרוך. החרדה ליוותה אותו במשך שנים, הגבילה אותו וצמצמה את מרחב החיים שלו. כך נבנה ביטחון – וכך נוצרת חרדה

אפשר להבין זאת היטב כאשר מתבוננים בפעוטות זוחלים. הם מתרחקים מאמם, אך מדי פעם מביטים לאחור. אם האם נמצאת שם, מחייכת, משדרת ביטחון ומעודדת אותם להמשיך, הם ממשיכים לחקור את העולם בביטחון. הידיעה שיש להם בסיס בטוח מאפשרת להם להתרחק, ללמוד ולגדול.

לעומת זאת, כאשר האם אינה פנויה או אינה זמינה עבורם, הם עלולים לעצור, לבכות או לחזור אליה. כך מתפתחת תחושת ביטחון בסיסית – או לחלופין חרדה קיומית וחרדת נטישה.

פעמים רבות, כפי שהיה אצל דין, החוויה הזו נרשמת עמוק בנפש עוד לפני שנוצרה היכולת להסביר אותה במילים. היא פשוט קיימת שם, כמנגנון תחושתי. להבין כדי להשתחרר. כאשר דין הבין את מקור החרדה שלו, קרה דבר משמעותי. היא הפסיקה להיות אויב מסתורי והפכה לתגובה מובנת והגיונית.

לצד ההבנה, השתמשנו גם בתרגילי הרפיה, בדמיון מודרך ובעבודה טיפולית שסייעה לו להרגיש בטוח יותר. בהדרגה הוא הפסיק לראות בעצמו אדם חלש או “תינוק מפוחד”, והחל להבין שהחרדה הייתה מנגנון שנועד להגן עליו. דווקא ההבנה שהפחד שלו אינו מקרי, אלא תגובה טבעית לחוויות חייו, אפשרה לו להתחיל להשתחרר ממנו.

כעבור שלושה חודשים דין עבר להתגורר לבדו – צעד שבעבר נראה לו בלתי אפשרי. גם כיום עולות לעיתים מחשבות מעוררות חרדה, אך הן כבר אינן מנהלות אותו. הוא יודע לזהות אותן, להבין את מקורן ולהתמודד איתן באופן שמאפשר לו להמשיך בחייו.

חרדה היא שליח, לא אויב. במכון “בהיר” אנחנו משתדלים לראות בחרדה לא אויב, אלא שליח. היא אינה מופיעה במקרה, וגם אינה מעידה על חולשה. פעמים רבות היא הדרך של הנפש לומר לנו שמשהו בחיינו מבקש הבנה, עיבוד או שינוי.

כאשר מצליחים להבין את המנגנון שמפעיל את החרדה, היא מפסיקה לנהל אותנו. לא מפני שניצחנו אותה במאבק, אלא מפני שלמדנו להקשיב לה ולהבין את המסר שהיא נושאת.

בטור הבא בסדרה: איך נוצרת חרדה? מדוע שני אנשים יכולים לחוות את אותו אירוע ולהגיב אליו באופן שונה לחלוטין? בטור הבא יסביר נתי רוזנבלום כיצד נוצר מעגל החרדה – הקשר בין אירוע, פרשנות, תגובת הגוף וההתנהגות – ומדוע הוא ממשיך להזין את עצמו עד שלומדים לעצור אותו.