ניק קוליוחין, הקמפיין של רונן צור והקשרים הפוליטיים בפרשת חב' אקומיוניטי

מערכת מדור התקשורת עם העניין הבא. הבלוגר ניק קוליוחין לא יקבל בחזרה מאות אלפי שקלים ששילם בעקבות מעורבותו בקמפיין הכפשה נגד חברת המחזור "אקומיוניטי". קוליוחין ויועצת התקשורת דנית ליטאי משכו בחודש שעבר את הערעור שהגישו על פסק דין שחייב אותם לפצות את החברה ב-755 אלף שקל, לאחר שהרכב השופטים הבהיר כי סיכויי הערעור אינם גבוהים והמליץ להם לחזור בהם.

אלא שמעבר להפסד המשפטי, הפרשה מעלה שאלות נוספות על זהות הגורם שהזמין את הקמפיין, על האינטרסים העסקיים שמאחוריו ועל הקשרים הפוליטיים של חלק מהדמויות המעורבות.

בשנה שעברה קבע בית משפט השלום בתל אביב כי קוליוחין וליטאי, שעבדה בעבר במשרדו של יועץ התקשורת רונן צור, יפצו את אקומיוניטי ב-600 אלף שקל, ובנוסף ישלמו 155 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. במסגרת ההליך המקורי הודו השניים כי גורם חיצוני התחייב לממן את הוצאותיהם המשפטיות. זהותו לא נחשפה, וכך גם זהות מזמין קמפיין ההכפשה.

קוליוחין, המציג את עצמו כ”עיתונאי בינלאומי”, תובע את אתר “העין השביעית” בעקבות סדרת תחקירים שחשפה כי השתמש בכספי ארגון רוסי להפעלת מבצע השפעה בשלושה כלי תקשורת ישראליים: “ג’רוזלם פוסט”, “וואלה” ואתר חדשות 13.

במקביל, על רקע המלחמה באוקראינה, הוא מפרסם סרטונים בעלי מסרים פרו-רוסיים ומופיע בכלי תקשורת המזוהים עם התעמולה הרוסית, בהם Russia Today ו”איזבסטיה”. מוקדם יותר השנה דרש השב”כ להורידו ממטוס “כנף ציון”, שבו היה אמור לטוס לארצות הברית במסגרת משלחת עיתונאים שהתלוותה לראש הממשלה בנימין נתניהו. בשב”כ מסרו כי הרחקתו נעשתה מטעמים ביטחוניים, כדי לצמצם סיכון לראש הממשלה ולמידע המצוי בסביבתו.

קמפיין ההכפשה נגד "אקומיוניטי" החל בנובמבר 2018, בעקבות תחקיר בחדשות 12 שהעלה טענות להתנהלות פלילית לכאורה של החברה ובעל השליטה בה, היזם החברתי דני קוגן (נציין כי חברת החדשות בחרה להסיר את כתבת התחקיר מאתר החדשות ולמחוק אותו – זאת, לאחר פניות של קוגן לאבי וייס).

בתחקיר הגנוז נטען כי במקום למחזר פסולת אלקטרונית, קוגן ועובדיו העבירו אותה לגורם לא ידוע בכפר הפלסטיני אידנא, ובכך חשפו לכאורה מידע רגיש של לקוחות, בהם גופים ביטחוניים ומוסדות פיננסיים. עוד נטען כי הפסולת נשלחה לשריפה במקום למחזור וגרמה למפגעי זיהום.

קוגן ו"אקומיוניטי" הכחישו את הטענות והצליחו להביא להסרת התחקיר מהרשת, אך הקמפיין נמשך וכלל כתבות המשך וסרטון ויראלי שבו הואשמה החברה בשיתוף פעולה עם חמאס.

במסגרת הקמפיין הופקד קוליוחין על פעילות מאחורי הקלעים. הוא גייס בפייסבוק תחקירנית, בוגרת טרייה של לימודי תקשורת, והציע לה 1,000 שקל עבור מה שהציג כ”תחקיר עיתונאי עצמאי”. היא נדרשה לפנות לעשרות חברות שעבדו עם "אקומיוניטי" ולדרוש מהן לפעול בעקבות הממצאים שפורסמו בתחקיר הטלוויזיוני.

רק בדיעבד התברר לתחקירנית כי לא מדובר בפרויקט עיתונאי עצמאי, אלא בקמפיין של לקוח שזהותו לא נחשפה. במשרדו של רונן צור סיפקו לה תסריטי שיחות ורשימת חברות, בהן צ’ק פוינט, אורקל, פרטנר, טלדור ונספרסו. היא התבקשה לטעון בפני נציגיהן כי הן שותפות לפרקטיקה מזהמת ובלתי חוקית שעלולה להוביל לקנס של שישה מיליון שקל, ולברר אם בכוונתן להפסיק לעבוד עם אקומיוניטי.

כאן נכנסת לתמונה גם התחרות העסקית בשוק המחזור. באותה תקופה פעלו בישראל שתי חברות בלבד שהיו מאושרות למחזור פסולת אלקטרונית: "אקומיוניטי" ותאגיד מ.א.י, המתחרה הישירה שלה. בראש תאגיד מ.א.י מכהן כיו”ר פעיל וכשותף שלום שמחון, לשעבר השר להגנת הסביבה מטעם מפלגת העבודה.

במקביל, רונן צור, שבמשרדו עבדה ליטאי, היה בעבר חבר מפלגת העבודה ואף כיהן כיו”ר צעירי המפלגה, לפני שנבחר לכנסת מטעמה בשנת 2006. החיבור בין התחרות העסקית, הקשרים הפוליטיים של המעורבים והעובדה שזהות מזמין הקמפיין נותרה חסויה, מעלה שאלות על האינטרסים שעמדו מאחורי המהלך.

האם מדובר היה בקמפיין שנועד רק לפגוע ב"אקומיוניטי", או שמא גם לקדם אינטרסים עסקיים של גורמים אחרים בשוק? והאם ניתן להתחקות אחר זהותו של מי שהזמין ומימן את הפעילות? נכון להיום, אין בפסק הדין קביעה הקושרת את שלום שמחון או את תאגיד מ.א.י להזמנת הקמפיין או להפעלתו.

בפסק הדין מאוקטובר 2025 דחה השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב את טענתו של קוליוחין כי מדובר בעבודה עיתונאית, ותיאר את הפניות לחברות כמסכת של איומים. השופט קבע כי קוליוחין וליטאי לא העידו אמת בפני בית המשפט ומתח ביקורת על הסתרת זהות הגורם שמימן את הפעילות ואת הייצוג המשפטי.

“לא עיתונאות ייקרא למלאכתו של הנתבע בפרשה זו, אף לא דבר מה קרוב לכך”, כתב השופט על קוליוחין. עוד קבע כי השניים הפעילו “קמפיין מתוכנן ומאורגן” שנועד לפגוע בעסקי אקומיוניטי ובקשריה עם לקוחותיה, באמצעות הפצת מידע שלילי לגורמים מסחריים בולטים, ממניעים שלא היה להם קשר לטובת הציבור.

לאחר פסק הדין הודיעו קוליוחין וליטאי על כוונתם לערער והחליפו את עורכי הדין שייצגו אותם בהליך הראשון. במסגרת הערעור טענו כי פסק הדין מהווה ניסיון השתקה, כי הפיצויים מופרזים וכי אקומיוניטי הייתה צריכה לתבוע גם את חדשות 12. הם אף האשימו את החברה בשימוש לרעה בהליך המשפטי.

השניים ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין והציעו להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום שנפסק. השופטת עינת רביד מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את בקשתם והורתה להם לשלם לאקומיוניטי את מלוא הפיצוי וההוצאות.

בחודש שעבר התקיים הדיון הראשון בערעור בפני השופטת רביד ושני חברי ההרכב, השופטים נפתלי שילה ויחזקאל אליהו. השופטים הבהירו כי “משוכת הערעור אינה נמוכה”, והבחינו בין התחקיר ששודר בחדשות 12 לבין הפניות הישירות לחברות שעבדו עם אקומיוניטי.

“אם מישהו רוצה ספציפי לפנות ללקוחות, זה יותר זדוני. זה לא כמו ערוץ 12 – תחקיר עיתונאי, נקי, לטובת הציבור לכאורה. זה לא אותו דבר”, אמרו השופטים, לפי הפרוטוקול. הם הוסיפו כי אף שמדובר בסכום גבוה בתחום לשון הרע, במקרה הזה גובה הפיצוי מוצדק לנוכח מטרת הפניות ואופיין המאיים.

השופטים הציעו לבאי כוחם של קוליוחין וליטאי למשוך את הערעור, ובתמורה לא ייפסקו נגדם הוצאות נוספות. הם הזהירו כי אם יתעקשו לקבל פסק דין, ההוצאות עלולות להיות גבוהות. זמן קצר לאחר מכן הודיעו עורכי הדין כי מרשיהם החליטו “בלב כבד” לקבל את ההמלצה ולמשוך את הערעור. בית המשפט אישר את הבקשה והערעור נדחה.

לצד ההפסד המשפטי, קוליוחין מתמודד גם עם קשיים כלכליים. לפני כחצי שנה הגיש בנק הפועלים נגדו תביעה בסך 366 אלף שקל, בתוספת ריבית, בגין הלוואה שלא הצליח להחזיר.

בכתב ההגנה טען קוליוחין כי הוא מצוי ב”מצוקה כלכלית” וב”הידרדרות כלכלית מצטברת”, שמקשות עליו לעמוד בהתחייבויותיו. זאת, אף שלטענתו מחזור הכספים האישי שלו עומד על 300–500 אלף שקל בשנה. מהמסמכים שהגיש עולה כי לצד החוב לבנק הפועלים, הוא חייב כספים לשני בנקים נוספים, וכי היקף חובותיו הכולל עומד על לפחות 750 אלף שקל.

קוליוחין ייחס את הקשיים בהחזר ההלוואות לירידה בהיקף עבודתו בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות מגפת הקורונה ומלחמת 7 באוקטובר, וכן לפרסומים שלטענתו פגעו במוניטין המקצועי שלו והובילו להליך לשון הרע.

מדובר בתביעה שהגיש נגד אתר “העין השביעית” בעקבות התחקירים על קשריו עם הארגון הרוסי. במקביל, מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) והמרכז למורשת המודיעין הצביע על קשר בין המסרים שהפיץ לבין מערך הדיסאינפורמציה של ממשלת רוסיה. *הידיעה עלתה לראשונה באתר "העין השביעית"*