המהפך בעליון: הורשע ברצח – וכעת סעיף האישום שונה ועונשו יופחת

משפט | מערכת החדשות של "פוסט ניוז" עם הדיווח הבא. כמעט תשע שנים לאחר שגופתו של ארטיום ווילוב נמצאה באתר הפסולת חירייה, ובתום הליך משפטי שבו הורשע רון נחום ברציחתו ונידון ל-30 שנות מאסר, קיבל היום (ראשון) בית המשפט העליון את ערעורו באופן חלקי ושינה את סעיף ההרשעה. השופטים קבעו כי הוכח שנחום הפעיל אלימות כלפי ווילוב וגרם למותו, אך לא הוכח מעבר לספק סביר כי התכוון להמיתו.

בהתאם לכך, בוטלה הרשעתו ברצח והוא הורשע בהריגה מתוך אדישות. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לצורך גזירת עונשו מחדש, כאשר העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירה זו עומד על 20 שנות מאסר.

גרר את הגופה וניקה את כתמי הדם

הפרשה החלה ב-19 בדצמבר 2017, ביום הולדתו ה-37 של ווילוב. בשעות הערב נפגש עם נחום, והשניים תועדו צועדים ברחוב ביאליק ברמת גן. סמוך לשעה 22:43 נכנסו יחד לדירתו של נחום. כחמש שעות לאחר מכן, בשעה 03:54 לפנות בוקר, תיעדו מצלמות אבטחה את נחום גורר את ווילוב, שהיה שרוע על גבו וללא תנועה, לעבר חדר האשפה בבניין סמוך. ראשו של ווילוב נחבט בקרקע במהלך הגרירה, פלג גופו העליון היה עירום ומכנסיו ותחתוניו מופשלים.

ב-31 בדצמבר 2017, כעשרה ימים לאחר מכן, הבחין עובד באתר הפסולת חירייה ברגל מקועקעת המבצבצת מערמת אשפה. בבדיקה התברר כי מדובר בגופתו של ווילוב, שנמצאה במצב ריקבון מתקדם. בשל מצב הגופה והחשיפה לציוד מכני כבד באתר, לא הצליחו מומחי המכון לרפואה משפטית לקבוע את סיבת המוות או להבחין אילו מהחבלות נגרמו לפני המוות ואילו לאחריו.

בחקירת המשטרה נמצאו בדירתו של נחום ממצאים שהצביעו על אירוע אלים. בין היתר אותרו כתמי דם של ווילוב על בגדים ורהיטים בחדר השינה. בחדר האשפה נמצאה טביעת כף יד של נחום בתוך חומר החשוד כדם, שהכיל תערובת דנ”א של השניים. בנוסף, מצלמות האבטחה תיעדו את נחום מנקה כתמי דם בשביל הגישה לבניין בבוקר שלאחר האירוע.

בכתב האישום שהוגש בפברואר 2018 נטען כי נחום החליט במהלך שהותם בדירה לגרום למותו של ווילוב והפעיל כלפיו אלימות, מבלי שקדמה לכך התגרות מצד הקורבן. נחום הכחיש את המיוחס לו, טען כי לא הכיר את ווילוב ולא שהה עמו בדירה, ואף טען כי המשטרה שתלה ראיות נגדו.

במאי 2022 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את נחום ברצח בכוונה ובשיבוש מהלכי משפט, על בסיס מארג של ראיות נסיבתיות. במרץ 2023 נגזרו עליו 30 שנות מאסר בפועל. המדינה ביקשה להטיל עליו מאסר עולם בגין הרצח, לצד עונש נפרד בגין שיבוש מהלכי משפט.

העליון: לא הוכחה כוונה להמית

נחום הגיש ערעור לבית המשפט העליון באמצעות עורך הדין נתנאל יעקב-חי מהסנגוריה הציבורית. ההגנה טענה כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שנחום גרם למותו של ווילוב, בין היתר משום שסיבת המוות ומועדו לא נקבעו. לחלופין נטען כי גם אם היה מעורב באירוע האלים שהוביל למוות, אין בכך כדי להוכיח שהתכוון להמיתו.

עוד התייחסה ההגנה למצבו הנפשי של נחום, שנבדק בעבר על ידי הפסיכיאטר המחוזי ונמצא כי הוא סובל מפגיעה בבוחן המציאות. לטענתה, יש להביא בחשבון נתון זה בעת בחינת המשקל שיש לייחס לשקריו בחקירה ובמשפט.

מנגד, המדינה, שיוצגה בערעור על ידי עו”ד עדי שגב, ביקשה להותיר את הרשעת הרצח על כנה. לטענתה, מכלול הראיות, ובהן כניסת השניים לדירה, כתמי הדם, גרירת ווילוב וניקוי הזירה לאחר מכן, מלמד על כוונת קטילה. המדינה הפנתה גם לפסקי דין שבהם הורשעו נאשמים ברצח אף שגופות הקורבנות לא נמצאו.

השופט חאלד כבוב, שאליו הצטרפו השופטת יעל וילנר והשופט עופר גרוסקופף, קבע כי הוכח מעבר לספק סביר שנחום הפעיל כלפי ווילוב אלימות שגרמה למותו. השופטים דחו את טענת ההגנה שלפיה ייתכן שווילוב יצא מחדר האשפה בכוחות עצמו ומת מאוחר יותר מסיבה שאינה קשורה לנחום.

עם זאת, נקבע כי לא הוכחה הכוונה הנדרשת להרשעה ברצח. השופט כבוב מתח ביקורת על הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על “חזקת הכוונה”, שלפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו.

“דא עקא, שבמקרה דנן, טיב האירוע האלים שביצע המערער אינו ידוע כלל”, כתב השופט. לדבריו, “לא די בכך שאדם קיפח את חייו כתוצאה מאירוע אלים כדי להסיק את קיומה של חזקת הכוונה”. הוא הסביר כי יש להראות שהמעשים האלימים היו צפויים להוביל למוות בהסתברות גבוהה.

כבוב הדגיש כי לא ידוע באיזה אמצעי נעשה שימוש לפגיעה בווילוב, כמה פגיעות ספג, היכן בגופו נפגע ומה הייתה עוצמתן. כמו כן, לא הוכח מניע ולא נמצאה ראיה לכך שנחום תכנן מראש לגרום למותו. בנסיבות אלה, קבע, לא ניתן להסיק מעצם הפעלת האלימות כי התכוון להמיתו.

בית המשפט דחה גם את טענת המדינה שלפיה התנהגותו של נחום לאחר האירוע מוכיחה כי תכנן להרוג את ווילוב. השופט כבוב ציין כי התנהלותו יכולה להתיישב עם כוונה מוקדמת להמית ולהעלים את הגופה, אך באותה מידה היא עשויה להתיישב עם אדישות למותו ורצון להסתיר את המעשה הפלילי מרשויות אכיפת החוק.

גם לשקריו של נחום בחקירה ובמשפט התייחס בית המשפט. “שקרי נאשם יכולים לחזק את ה’יש’ הראייתי, אך הם אינם יכולים לחזק את הראיות שאין”, כתב כבוב. לדבריו, הפגיעה בבוחן המציאות ובשיפוט של נחום, לצד האינדיקציות לכך שהיה שתוי עם ווילוב באותו לילה, מקשה לשחזר את ההתרחשות המדויקת בדירה.

עם זאת, השופטים דחו את טענת ההגנה שלפיה יש להרשיע את נחום לכל היותר בהמתה בקלות דעת. נקבע כי העובדה שלא הזעיק עזרה לאחר האירוע אינה מתיישבת עם תקווה למנוע את מותו של ווילוב. לפיכך נקבע כי פעל לכל הפחות מתוך אדישות לאפשרות שמעשיו יגרמו למוות.

“בסוף מסענו נותרנו עם סימני שאלה רבים לגבי ההתרחשויות בדירה באותו לילה חשוך, שבו המערער גרם למותו של המנוח”, כתב כבוב. הוא ציין כי לא הובהרו המניע למעשה, השאלה אם בוצע כחלק מתוכנית, טיב המעשים האלימים או סיבת המוות.

“אכן, הוכח מעבר לספק סביר כי היו אלו מעשיו האלימים של המערער שגרמו למותו של המנוח, וכי המערער היה לכל הפחות אדיש לכך; אך נותר ספק סביר באשר לקיומה של כוונת קטילה מצד המערער, ומספק זה הוא זכאי ליהנות”, סיכם השופט.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור באופן חלקי, ביטל את הרשעתו של נחום ברצח והרשיע אותו בהריגה מתוך אדישות, בהתאם לדין שחל לפני הרפורמה בעבירות ההמתה. מאחר שלא התקיימו טיעונים לעונש בגין ההרשעה החדשה, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב לצורך גזירת עונשו מחדש. כעת ייקבע מחדש משך המאסר שירצה נחום, כאשר העונש המרבי בגין העבירה שבה הורשע עומד על 20 שנות מאסר.